סינגפור, הידועה בעושר שלה, תמיד ראתה בעלות על רכב מותרות. עם זאת, הנתונים הנוכחיים מגדירים מחדש את המותרות, כשהמחיר רק לזכות בזכות לרכוש מכונית עולה באופן דרמטי. לפני שצוללים לסוכנויות רכב, הסינגפורים צריכים תחילה להשיג תעודת זכאות ל-10 שנים (COE). תנאי מוקדם זה, לפי רשות התחבורה היבשתית , עומד כעת על סכום חסר תקדים של $76,000 (104,000 דולר סינגפורי).
באופן מזעזע, מדובר במעל פי ארבעה מעלותו רק לפני שלוש שנים בשנת 2020. סכום זה מיועד אך ורק עבור הזכות לקנות רכב סטנדרטי מקטגוריה A עם נפח מנוע שלא יעלה על 1,600 סמ”ק. לבעלי רצונות מעבר לרכב סטנדרטי, המייחל אולי לרכב שטח מרווח יותר, תג המחיר עולה עוד יותר. רישיון קטגוריה B, המותאם לכלי רכב מסוג זה, מוצמד ל-106,630 דולר (146,002 דולר סינגפורי), עלייה ניכרת לעומת 102,900 דולר קודמים (140,889 דולר סינגפורי). ובל נשכח, הסכומים הללו אינם מכסים את עלות הרכב עצמו.
לשיטת המכסות הזו, שהוצגה ב-1990, היו כוונות ברורות: לרסן את עומסי התנועה ולצמצם את הפליטות בעיר עם תיגר על ידי שטח מוגבל. עם אוכלוסייה של 5.9 מיליון תושבים, ניכר הדגש של סינגפור על רשת התחבורה הציבורית היעילה שלה. עם זאת, המערכת הרחיקה בהכרח סינגפורים ממוצעים רבים מהסיכוי לבעלות על רכב. בשנת 2022, הרווחים החודשיים החציוניים של משק הבית עמדו על 7,376 דולר בלבד (10,099 דולר סינגפורי), לפי המחלקה לסטטיסטיקה.
הזינוק הזה במחירי COE הוא רק פן של הנוף הפיננסי הרחב יותר. התושבים שוללים את עלויות המחיה העולות של סינגפור, שכבר הוכתרו כעיר היקרה ביותר בעולם. עם אינפלציה בלתי פוסקת, עליית עלויות הדיור הציבורי וכלכלה מתאטה, רבים מרגישים את הצביטה הפיננסית.
תומכי שיטת המכסות משבחים את יעילותה, ומדגישים את הרחובות נטולי הגודש יחסית של סינגפור בהשוואה למקבילות בדרום מזרח אסיה כמו בנגקוק, ג’קרטה והאנוי. בנוסף, עבור אלה שנרתעים מהעלויות הגבוהות של COE, התחבורה הציבורית החזקה של סינגפור נותרה חלופה. ולמי שעדיין חושק בתחבורה אישית, אישורי אופנוע מציעים מסלול משתלם יותר במחיר של 7,930 דולר (10,856 דולר סינגפורי).